LV 10/180 XP

👾 סגנון 071 · פיקסל ארט · pixel-art

🛳️

מסירות נפש על ארץ ישראל

שיעור של הרב יהודה טאוב

האם מותר להיכנס לסכנה כדי לעלות לארץ? מדוד המלך ורבי זירא ועד תלמידי הגר"א, ועולים שבחרו בארץ בכל מחיר

▶ צפייה בשיעורלהתחיל לשחק ◀

שלב 1🛳️ עלייה אחרי השואה4 משימות

1

🏡 כפר קטן ומלחמה גדולה

גם מתוך הסבל הגדול ביותר יכול אדם לצאת עם אמונה חזקה יותר.

השיעור נפתח בסיפור על יהודי שעבר את השואה ועלה לארץ ישראל. הוא נולד בכפר קטן ושקט באירופה, במקום שבו בקושי היה מניין בימות החול. רק לקראת שבת התכנסו כל היהודים יחד, והחיים זרמו בשלווה.

ואז פרצה המלחמה. המשפחה גורשה מביתה ועברה ממקום למקום, בסבל שקשה לתאר. אבל דווקא שם נראתה השגחת ה' בעין. הסב של המשפחה היה מחזק את כולם באמונה בכל מקום, ובניסים גלויים נשארה המשפחה כמעט כולה בחיים. זה היה דבר נדיר מאוד באותם ימים.

באחד הימים תפסו אותם החיילים הגרמנים והחליטו להרוג אותם בדרך אכזרית במיוחד: הם ציוו על כולם לשכב על הארץ, כדי שהסוסים והעגלות יעברו עליהם. אבל זה היה בחורף, והאדמה הייתה מכוסה שלג עמוק. הגופים שקעו בשלג, וכולם יצאו משם חיים. הזיכרון מאותן דקות מפחידות נשאר איתו כל ימיו, אבל גם ההכרה שבורא עולם החליט לשמור עליו.

הסיפור הזה הוא רק ההתחלה. כי מה שאדם עושה אחרי שהוא ניצל, הוא מה שקובע מי הוא.

2

🧭 לתת משמעות לסבל

כשאדם הופך את הקושי שעבר למשמעות ולמעשה, הוא יכול להשתחרר ממנו.

כשהמלחמה נגמרה, החליט אותו נער שהשואה לא הייתה לחינם. הרב מסביר כאן יסוד חשוב: אדם שעבר טראומה ורוצה להשתחרר ממנה, צריך לשאול את עצמו איזו משמעות היא נותנת לו. ברגע שהופכים את הקושי למשהו שבונה, יוצרים ממנו דבר חדש, ואפשר להמשיך לחיות.

המשמעות שהוא מצא הייתה ברורה: עד כאן לגור בחוץ לארץ. הוא בן שבע עשרה בלבד, והחליט לעלות לארץ ישראל. זו הייתה החלטה קשה במיוחד, כי הוא היה בן יחיד להוריו. ההורים בתחילה לא הסכימו. איך תעלה לבד? מה פתאום?

והוא אמר להם: הייתה שואה. אם נישאר כאן, לא יישאר מאיתנו שום דבר. אם אנחנו רוצים עתיד, אנחנו חייבים לבנות אותו שם. ההורים ראו כמה הדבר בוער בו, ונתנו את הסכמתם.

באותה תקופה, שנת תש"ה בערך, היה קשה מאוד לעלות לארץ. הבריטים סגרו את השערים. הדרך היחידה הייתה בספינות המעפילים, ולשם צריך היה להגיע.

3

🚂 ברכבת, באונייה, ובמחנה בקפריסין

ארבעת מי שחייבים להודות עברו עליו כולם בדרך לארץ.

כסף לא היה לו. אחרי המלחמה הכל היה הרוס. אמרו לו שמעיר מסוימת יוצאת ספינת מעפילים, והוא היה צריך להגיע לשם. מה עשה? כשהרכבת התחילה לנסוע, הוא תפס בברזל של החלון מבחוץ ונסע כך, תלוי על דופן הרכבת, בלי כרטיס. בכל רגע הרגיש שעוד מעט הידיים לא יחזיקו.

כשהגיע, אמרו לו לחכות עד שהאונייה תתמלא. אונייה שנבנתה לאלף איש העלתה שלושת אלפים. הצפיפות הייתה נוראה, הגלים חזקים, ותוך זמן קצר כולם שכבו חולים במחלת ים.

וכשהתקרבו לחיפה, תפסו אותם הבריטים. למעפילים לא היה נשק, רק קופסאות שימורים, והם ניסו להתגונן בהן. כשהבריטים ראו שאינם מצליחים להכניע אותם, הם ירו גז לתוך האונייה. כולם נחנקו וקרסו, והבריטים השתלטו על הספינה והגלו את כולם לקפריסין.

הרב מעיר: עברו עליו כל ארבעת מי שצריכים לברך "הגומל" – יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנתרפא וחבוש בבית האסורים. במחנה בקפריסין, דווקא שם, הוא זכה מעט ללמוד תורה. ואחרי חצי שנה, סוף סוף, הגיע לארץ ישראל. מה שהחזיק אותו לאורך כל הדרך היה האמונה שקיבל בילדותו.

4

🛡️ "אם ה' היה רוצה לקחת אותי"

מי שראה כמה פעמים ה' שמר עליו, אינו מפחד מן הסכנה הבאה.

לאמונה הזאת הייתה המשך לאורך כל חייו. הרב סיפר על ימי מלחמת לבנון השנייה, כשהטילים הגיעו עד הצפון ונחתו בפעם הראשונה בבתים, והאנשים בעיר היו מבוהלים מאוד. באותו יום ראו את אותו יהודי, כבר זקן, יורד במדרגות רגוע לגמרי. לא היה לו מקלט, לא חדר ביטחון, כלום.

שאלו אותו: אתה לא מפחד? לאן נלך? והוא ענה: אתה יודע מה עברתי בחיים? היו הרבה יותר סיכויים שלא אגיע לכאן מאשר שאגיע. כמה פעמים ראיתי את המוות מקרוב.

והוא הוסיף סיפור מימי המלחמות שבהן לחם בארץ: יום אחד יצא לרגע מן האוהל לתלות את החולצה, ובאותו רגע נחת פגז על האוהל. כל המקום עלה באש, ורק הוא נשאר.

"אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה לקחת אותי, היו לו כבר מזמן הרבה אפשרויות. הוא החליט לשמור עליי. אז עכשיו אני צריך לפחד מטיל?" כל ימיו לא בנה חדר מוגן. האמונה שהושרשה בו בילדות הייתה חזקה כל כך.

שלב 2⚖️ השאלה ההלכתית1 משימות

5

⚖️ "וחי בהם"

התורה מקדשת את החיים, ולכן יש לשאול: האם מותר להיכנס לסכנה כדי לעלות לארץ?

מן הסיפור הזה עובר הרב לשאלה שהיא עיקר השיעור. כולנו יודעים שקדושת החיים בתורה היא דבר חשוב מאוד. על פי ההלכה, פיקוח נפש דוחה כמעט את כל המצוות. אם אדם עומד בפני בחירה בין למות לבין לעבור על מצווה, התורה מצווה עליו לחיות.

כך נאמר בתורה: "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם". המצוות ניתנו כדי לחיות בהן, ולא כדי למות בגללן.

ומכאן השאלה הפשוטה: האם היה מותר לאותו נער לעלות לארץ בדרך כזאת? הוא נסע תלוי על רכבת, הפליג באונייה צפופה ומסוכנת, עמד מול חיילים חמושים. אולי לא הייתה זו סכנה ודאית, אבל זה בוודאי לא היה דבר פשוט. האם אדם רשאי להכניס את עצמו למצבים כאלה בשביל ארץ ישראל? מותר או אסור?

כדי לענות, פונה הרב אל הפסוקים, אל דברי חז"ל, ואל מעשיהם של גדולי ישראל לאורך הדורות. מתוך כולם מתבררת התשובה.

שלב 3🏛️ יום אחד בחצרך3 משימות

6

🏛️ "מה ידידות משכנותיך"

המדרש מבאר שמזמור "מה ידידות" הוא געגועיו של דוד המלך לארץ ישראל.

דוד המלך אומר במזמור המוכר: "מה ידידות משכנותיך ה' צבאות. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". ובהמשך המזמור בא משפט מעניין: "כי טוב יום בחצריך מאלף, בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באהלי רשע". מה הם "חצריך"? ומה הם "אהלי רשע"? לאיזה מקום כל כך נכסף דוד המלך?

המדרש מביא שארץ ישראל נקראת "ארץ חמדה". למה? כי אבות העולם חמדו אותה. אברהם חמד אותה, ויצחק ויעקב אחריו. גם משה רבנו חמד אותה, והתחנן להיכנס אליה. על פי המדרש התפלל משה מספר תפילות כמניין "ואתחנן", חמש מאות חמש עשרה תפילות. משה, עם כל המצוות וכל המעלות שלו, ביקש דבר אחד: תן לי לעבור לארץ ישראל.

וכך גם דוד. כשברח מפני רודפיו, נאלץ לצאת מן הארץ, והיה חולם: מתי אזכה לחזור? המזמור הזה, לפי המדרש, הוא תפילתו להיות בארץ ישראל, אפילו במקום צר וקטן.

7

🚪 מפתן בארץ מול ארמון בחוץ

עדיף מקום קטן על סף בית בארץ ישראל, מארמון שלם בחוץ לארץ.

המדרש מפרש את המילה "הסתופף", מלשון סף, מפתן הבית. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אפילו יש לי ארמונות וטרקלינים בחוץ לארץ, ואין לי בארץ ישראל אלא מקום על סף הבית – בחרתי להסתופף. טוב לי לגור על המפתן, לא אפילו בתוך הבית, ובלבד שזה בארץ ישראל.

ויש במדרש דעה נוספת: אפילו לא יהיה לי מה לאכול בארץ ישראל אלא מעט מזון פשוט ודל, בחרתי. העיקר שאהיה בארץ.

ועכשיו נשים לב לפירוש הרד"ק על "כי טוב יום בחצריך מאלף". הוא מבאר: טוב לי יום אחד בחצריך, ולמחר אמות, ממי שחי אלף שנים בארץ נכריה. כלומר, דוד המלך אומר שיום אחד של חיים בארץ ישראל שווה יותר מאלף שנים מחוצה לה.

הרב מדגיש: כמה גדולה המעלה הזאת בעיני דוד, שהוא מוכן לוותר על אלף שנים תמורת יום אחד. זהו הצעד הראשון לתשובה על השאלה שלנו.

8

⛺ אהלי רשע

הבן איש חי מבאר שחוץ לארץ נקרא "אהלי רשע" כי אין בו את הקדושה של ארץ ישראל.

גם הבן איש חי מבאר את הפסוק בדרך דומה. אותו יום שאדם נמצא בחצרות ה', בארץ ישראל, חביב יותר מאלף ימים שיעשה בחוץ לארץ. ומה הטעם? "בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באהלי רשע". ארצות העמים, שאין בהן את הקדושה של ארץ ישראל, נקראות כביכול "אהלי רשע".

כלומר, אין כאן רק העדפה של מקום נעים על פני מקום אחר. יש כאן הבדל בין מקום שהשכינה שורה בו לבין מקום שאין בו אותה קדושה. מי שמבין את ההבדל הזה, מבין למה דוד מעדיף מפתן בארץ על פני ארמון בחוץ לה.

והדברים לא נשארו רק בפסוקים ובמדרשים. לאורך הדורות היו יהודים שחיו באמת בתחושה הזאת, ושהיו מוכנים לשלם עליה מחיר. הרב מביא כמה סיפורים כאלה, מן הגמרא ועד דורות אחרונים, וכל אחד מהם מאיר צד אחר של אותה אהבה.

אבל לפני הסיפורים, כדאי לזכור את הנקודה: השאלה אינה רק אם מותר, אלא כמה שווה הדבר. ככל שהערך גדול יותר, כך גם המוכנות לטרוח בשבילו.

שלב 4🌉 גדולי ישראל שנכנסו לסכנה4 משימות

9

💃 ריקוד בחושך המערה

מי שחי באמת את אהבת הארץ, שמח אפילו על האפשרות להסתלק בה.

בחסידות סלונים היה חסיד שגר בטבריה שנים רבות. פעם בא האדמו"ר לבקר בארץ ישראל, והם נכנסו יחד למערת צדקיהו בירושלים. היום המקום מסודר ומואר, עם מדריכים ושלטים. אבל אז לא היה שם כלום – לא תאורה ולא סימון דרך.

איך נכנסים למערה כזאת? היו קושרים חוט לרגל, וכך, אם הולכים לאיבוד, חוזרים לאורך החוט אל הפתח. והנה, באמצע הטיול, בעומק המערה, השתחרר החוט מן הרגל. חושך מוחלט, ואין חוט. יש מבואות לכאן ולשם, ואין שום דרך לדעת איך חוזרים.

כולם היו בטוחים שיתחילו לבכות. ופתאום אותו חסיד מתחיל לרקוד. שאלו אותו: למה אתה רוקד? אמר: תראו איזה יופי! תמיד חלמתי לזכות להסתלק בארץ ישראל, ואין לי אפשרות, כי אני חייב לחזור לחוץ לארץ, למקום שבו גרים כל החסידים. והנה עכשיו תהיה לי הזכות.

ובאמצע הריקוד נתקעה רגלו בחוט, וכך מצאו את הדרך החוצה. הסיפור מראה עד כמה הייתה הארץ יקרה בעיניו: אפילו מול סכנת חיים, השמחה שלו הייתה על ארץ ישראל.

10

🔥 הכוזרי: לפי התשוקה

לפי הכוזרי, מי שמבין את מעלת הארץ, הדין עמו כשהוא נכנס לסכנות כדי להגיע אליה.

בסוף ספר הכוזרי מתאר רבי יהודה הלוי את החבר, החכם היהודי, שמחליט לעלות לארץ ישראל. מלך כוזר שואל אותו: למה אתה מכניס את עצמך לסכנות של מדבריות וימים, ולארצות של עמים זרים?

והחבר מסביר: ארץ ישראל מיוחדת לאלוקי ישראל, ויש מצוות רבות שאינן מתקיימות אלא בה. במקום שבו יודעים שהוא מיוחד לה', הלב והנפש מתעוררים ומזדככים. ואם כך הוא אצל מי שהולך לבקר במקום קדוש, כל שכן מי שהולך אל מקום רחוק כדי לזכות בכך. ואילו היה הדבר מסוכן יותר מזה, לפי גודל תשוקתו ותקוות הכפרה שלו – הדין עמו כשהוא נכנס לסכנות.

הרב מסכם את דברי הכוזרי: אילו היית מבין מה זוכים מי שמגיעים לארץ ישראל, איזה דברים נפלאים, היית מבין שכדאי גם להיכנס בשביל זה לסכנה.

ויש כאן יסוד כללי: כשאדם משתוקק לדבר ומבין כמה הוא יכול להביא לו, הוא עושה לפעמים יותר ממה שנדרש ממנו. אין כאן היתר לכל סכנה, אבל מותר להיכנס לסכנות מסוימות כשמבינים עד כמה הדבר יקר.

11

🌉 רבי זירא והחבל שמעל הנהר

"מקום שמשה ואהרן לא זכו לו – מי יימר דזכינא ליה?"

הגמרא בסוף מסכת כתובות מספרת על רבי זירא, שעלה לארץ ישראל. כשהגיע לנהר, לא מצא גשר. הגשר היה רחוק מאוד משם. מה עשה? אחז בחבל שנמתח מעל המים, ועבר על הנהר כשהוא תלוי עליו.

הרב מבקש לדמיין את התמונה: רבי זירא לא היה צעיר. דבר כזה מתאים אולי לבחור בן שמונה עשרה, אבל לא לאדם מבוגר שגם על הקרקע הולך בקושי. ראה אותו צדוקי אחד ולעג לו: עם פזיז! מה אתה ממהר? חכה בסבלנות, לך עד הגשר. למה לעבור במקום מסוכן כזה?

ענה לו רבי זירא: "אתרא דמשה ואהרן לא זכו ליה, מי יימר דזכינא ליה?" מקום שמשה ואהרן לא זכו להיכנס אליו, מי אמר שאני אזכה? לכן אני ממהר, ואני מוכן להתאמץ מאמצים שמעל לכוח האדם, כדי שהזכות לא תחמוק ממני.

המשפט הזה הפך למטבע לשון. הרבה מגדולי ישראל, כשירדו מן האונייה או מן המטוס, היו אומרים אותו. ושוב רואים: אפילו להמתין לא רצה רבי זירא. הוא לקח על עצמו סיכון, רק כדי לא לאחר את הזכות.

12

🐫 התשב"ץ והאור החיים

חכמי ישראל עברו נהרות ומדבריות בסכנה, כדי לזכות להיכנס לארץ.

גם בספרות התשובות נמצא היסוד הזה. התשב"ץ כותב בתשובה שישיבת ארץ ישראל היא מצווה גדולה, ושהרמב"ן מנה אותה במניין המצוות. ובתוך דבריו הוא מביא ראיה: חכמי ישראל היו מסכנים את עצמם ועוברים נהרות כדי להיכנס לארץ ישראל.

ובדורות מאוחרים יותר – האור החיים הקדוש. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, ובחר במיוחד בשנת ת"ק. הרב מסביר שלפי המסורת, כשמתחילה המחצית השנייה של האלף השישי, זה סימן לתחילת הגאולה, ולכן רצה לעלות דווקא אז.

בהקדמה לספרו כתב האור החיים שה' העיר את רוחו לקום ולעלות אל המקום שחשק בו, מקום השכינה. והוא מוסיף במפורש: "סכנתי עצמי סכנות גדולות, דרך מדבר באתי". הוא לא הסתיר את הסכנה. הוא ידע שהיא קיימת, ובחר בה.

ויש עוד סיפורים מופלאים על דרכו של האור החיים במדבר, אבל הרב לא האריך בהם. הנקודה ברורה: גדולי ישראל לקחו על עצמם סכנות של ממש כדי להגיע לארץ ישראל, ועשו זאת מתוך דעת, לא מתוך פזיזות.

שלב 5🕯️ לחיות או למות בארץ הקודש3 משימות

13

🕯️ "מוטב לי למות בארץ ישראל"

מי שבחר בארץ ישראל גם במחיר סכנה, נשאר בחיים והקים מחדש עולם שלם.

סיפור נוסף מן הדורות האחרונים הוא על האדמו"ר מסלונים, בעל "נתיבות שלום", שספריו נלמדים היום בכל קהילות ישראל. בצעירותו, בערך בשנת תרצ"ב, הוא עלה לארץ ישראל לפי ציווי רבו.

כמה שנים אחר כך היה המצב הביטחוני בארץ קשה מאוד. היו מאורעות, פיגועים ופרעות, והאדמה בערה. אביו, שדאג לו מאוד, ביקש ממנו לחזור לעיירה באירופה, עד יעבור זעם ויירגע המצב.

והוא השיב משפט שקשה לשכוח: מוטב לי למות בארץ ישראל מאשר לחיות בחוץ לארץ, באדמה טמאה.

ומה התברר בסוף? ההחלטה הזאת הייתה ההחלטה של החיים. רבים מאוד מבני הקהילה שנשארו באירופה נספו בשואה. ודווקא הוא, שבחר להישאר בארץ אפילו במחיר סכנה, נשאר בחיים, וזכה להקים מחדש את כל החסידות מן ההתחלה ולהרביץ תורה לרבים.

הרב מציין שזו לא הבטחה שכל מי שנכנס לסכנה ינצל. אבל הסיפור מראה את הנפש של מי שראה בארץ ישראל דבר ששווה יותר מן הביטחון האישי.

14

🍞 האלמנה הצעירה ומשה מונטיפיורי

"טוב לי לגווע ברעב עם ילדיי בעיר הקודש, מלחיות בכל טוב בחוץ לארץ".

סיפור מרגש מובא בזיכרונותיו של משה מונטיפיורי, שעלה לארץ ישראל שבע פעמים, בפעם האחרונה בהיותו כבן מאה, כדי לעזור ליהודי ירושלים. באחד מביקוריו פרצה בירושלים מגפה קשה, מחמת העוני והצפיפות שבין החומות. לא היה מקום, ולא היה מי שיעזור.

בין ההצעות שהועלו לפניו הייתה זו: לממן לעניים את הנסיעה לחוץ לארץ, למקומות שבהם ימצאו פרנסה. מונטיפיורי הסכים, וציווה לקרוא לעניי ירושלים כדי לתת להם כסף לדרך.

בין הבאים הייתה אישה צעירה, כבת עשרים ושתיים, שבעלה מת במגפה והשאיר אותה עם ילדיה בחוסר כל. מונטיפיורי הציע לה לנסוע לארץ אחרת. אבל היא לא רצתה לשמוע.

היא אמרה לו: ה' זיכה אותי לשאוף את האוויר הטהור של ארץ אבותינו, להגיע אל המקומות הקדושים שמהם יצאה תורה לכל העולם, ולדרוך על האדמה שעליה עמדו נביאינו וחכמינו. ואיך אצא ואקח את ילדיי מעיר ציון, שאנחנו מחכים בכל יום לגאולתה? טוב לי לגווע ברעב עם ילדיי בעיר הקודש, מלחיות בכל טוב בחוץ לארץ.

ומונטיפיורי מספר שכמעט כל מי שהוצע לו לצאת, ענה תשובה דומה. ואלה שיצאו, לא רצו להשתקע שם, אלא מיהרו לחזור לארץ הקודש.

15

⛵ ספינת הדייגים ממרוקו

מי שמיהר לעלות ולגור בירושלים, זכה לראות את צאצאיו גדלים בתורה.

סיפור נוסף, מקרוב יותר, על רבי יצחק, שכיהן לימים שנים רבות כרב בקריית שמונה. בשנת תש"ח, כשנודע בעולם שנפתחו שערי הארץ, היה עסוק במרוקו בבניית בית מפואר. כששמע שאפשר לעלות, עזב הכל, מסר את עסקיו לקרובו שיטפל במכירתם, ולקח את אשתו ואת שמונת ילדיו עם מעט חפצים.

הם הגיעו לצרפת כדי להפליג משם. כשהגיעו לנמל, ראו שבמקום אונייה הביאו ספינת דייגים קטנה, שאין בה מקום לחפצים. האפשרות הייתה לחכות לאונייה אחרת. אבל הוא לא חיכה. כמו רבי זירא, לא רצה לאחר. הוא השאיר את החפצים אצל קרובו והפליג. מאוחר יותר עלו החפצים באש במחסן, ולא נשאר מהם דבר. הוא הגיע לארץ בחוסר כל, עם שמונה ילדים.

כשנשאל היכן ירצה לגור, אמר: כמו כל יהודי טוב – בירושלים. אמרו לו: אתה יודע מה קורה בירושלים? העיר מופגזת! ענה: גורלי כגורל כל היושבים בירושלים. ואכן עלה לירושלים, בזמן שרוב חבריו לאונייה נשארו בחיפה.

בניו סיפרו לימים שהמסירות הזאת היא שהביאה אותם ללמוד בישיבות. בניו וחתנו נעשו מרבני ישראל ומרביצי התורה בארץ, וזכה לבנים וחתנים בזכות מה שעשה: לרוץ אל הארץ בלי לחכות.

שלב 6✨ מי שמבין את קדושת הארץ3 משימות

16

📜 החתם סופר: מי שמבין

אין כאן חיוב ואין כאן איסור, אלא מדרגה של מי שמבין את קדושת הארץ.

אחרי כל הסיפורים, חוזרים לשאלה. הרב מביא את דברי החתם סופר: המבין וירד בדעתו לסוף קדושת ארץ ישראל וקדושת נפשו, ימסור נפשו וכל אונו רק לעלות ולראות את ארץ ישראל.

הרב מדגיש: זו לא הלכה שאומרת "אתה חייב". אין כאן חיוב ואין כאן איסור במובן הפשוט. החתם סופר מתאר אדם שמבין. מי שמבין מהי ארץ ישראל, איזו קדושה יש בה, יודע שכדאי לו למסור את נפשו ואת כל כוחו רק כדי לעלות ולראות אותה.

מכאן התשובה לשאלה שפתחה את השיעור. ודאי שקדושת החיים חשובה מאוד, ואין לאדם להשליך את עצמו לסכנה בלי חשבון. אבל כשמדובר בארץ ישראל, ראינו שגדולי ישראל – מרבי זירא ועד האור החיים, מן הכוזרי ועד החתם סופר – ראו בה ערך שמצדיק כניסה לסכנות מסוימות.

ואם כך, הנער שתלה את עצמו על דופן הרכבת ועלה על ספינת המעפילים לא עשה דבר שאין לו מקור. הוא הלך בדרכם של אלה שהבינו כמה הארץ יקרה.

17

🌳 העלייה הראשונה האמיתית

היישוב בארץ נבנה על השורש של תלמידי הגר"א ותלמידי הבעל שם טוב, שעלו במסירות נפש.

הרב מביא דברים שכתב אחד מצאצאי תלמידי הגר"א, בסוף ספר שתיאר את עלייתם לארץ. הוא כותב שצריך כל בית ישראל לדעת: הסיפור הזה אינו רק עניין של זמן עבר, ואינו רק סיפור דברים על מה שהיה. האילן של היישוב בארץ קיים ופורח רק בזכות השורש שלו.

ומהו השורש? הרב מעיר שמה שקוראים לו בדרך כלל "העלייה הראשונה" אינו באמת הראשון. הרבה לפני כן עלו תלמידי הגר"א ותלמידי הבעל שם טוב. הם שיסדו את היישוב, במסירות נפש ובסכנות נוראות.

וזו הייתה מסירות נפש של ממש. מן הבאים בשנים הראשונות, כמחציתם מתו – ממחלות, מעוני ומסכנות הדרך. ובכל זאת המשיכו לעלות, עוד ועוד.

כדי להבין את התלהבותם, צריך לדעת מאין לקחו אותה. הם לקחו אותה מרבם, הגאון מווילנא, כשראו את מסירות נפשו שלו לארץ ישראל.

18

✉️ מכתבו של הגאון מן הדרך

התשוקה של הרב הפכה למסירות הנפש של התלמידים.

הגאון מווילנא עצמו השתוקק מאוד לעלות לארץ ישראל. ולא רק השתוקק: הוא אף יצא לדרך. מן הדרך כתב מכתב, כשהוא בטוח שעוד מעט יגיע. וכך כתב: ואני, תהילה לא-ל יתברך, נוסע לארץ הקדושה, שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל, חמדת ה' יתברך. ועוד הוסיף שכל העליונים משתוקקים אליה.

אבל הוא לא זכה להגיע, וחזר. ותלמידיו, שראו את התשוקה הזאת, הם שעלו אחר כך במסירות נפש. כך עובר דבר מדור לדור: התשוקה של הרב נעשתה למעשה אצל התלמידים.

ומה הלקח לנו? אף אחד אינו מחייב אדם להיכנס לסכנה. אבל אם אדם מתבונן בתורה הקדושה, ומבין כמה ארץ ישראל יקרה, ממילא הוא מתחיל להשתוקק אליה. ומי שמשתוקק באמת, מוכן לטרוח ולשלם מחיר.

זה מה שהיה בלבם של דוד המלך, של רבי זירא, של האלמנה הצעירה בירושלים, ושל הנער שעלה לבדו אחרי השואה. יזכה אותנו ה' להרגיש את חמדת הארץ, ולהעריך את הזכות שלנו לחיות בה.

❤️ חמדת הארץ

יזכה אותנו ה' להרגיש את חמדת הארץ, ולהעריך את הזכות שלנו לחיות בה.

מתוך משימה 18

מה אספנו בדרך

#ארץ ישראל#מסירות נפש#פיקוח נפש#עלייה לארץ#אמונה

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה